הבלוג של חנוך

אירועי השבוע האחרון גרמו להרבה ישראלים לחוש בעצב, לא רק על עצם העובדה שרעידת האדמה בניו זילנד, גרמה לנזקים כל כך גדולים בנפש וברכוש, אלא בעיקר על מותם של ישראלים שיצאו לטיול תמים, ועל נעדרים שחלקם גם לא יצר קשר עם המשפחות.

אין לי מושג מה קורה עם אותם נעדרים. ייתכן ששהו בעיר ונלכדו תחת ההריסות, ייתכן שיצאו לטיול והם אינם מודעים לגודל האסון, ייתכן שאין להם אפשרות להתקשר מכל סיבה שהיא, ייתכן שההסעה לא הגיעה לאספם בגלל שהכבישים התמוטטו או שמישהו פשוט שכח, או שהוא בעצמו תקוע.

ההשערות רבות והדמיון מפליג. דבר אחד כן ברור, מדובר במטיילים, רובם צעירים, שיצאו לטיול פשוט עם הרבה רצון ליהנות ולשמוח, וזה התדרדר למציאות שאליה אף אחד לא נערך. אני ממשיך להיות אופטימי ומקווה מאוד שכולם יימצאו בהקדם, בריאים ושלמים.

בטח תשאלו מדוע אתה כותב על זה? ובכן, העניין הזה מאוד כואב לי. תמיד זה כואב לדעת שחופשה של כיף הופכת לאסון. ליבי עם משפחות ההרוגים ועם משפחות הנעדרים. האובדן וחוסר הידיעה קשים מנשוא. אני חושב על הפציעה שלי ועל העובדה שאמי התעלפה כשראתה אותי והבינה שאני חי למרות פציעתי הקשה. ההתעלפות הייתה תוצאה של ערפול חושים משמחה על שאני חי. חוסר הידיעה עד שראתה אותי, הוביל אותה למחשבות נוראיות.

הלוואי שיכולתי לעזור במשהו. אני רוצה להאמין שמה שאנחנו מלמדים ב"השרדות בעם" ישמש את הבוגרים שלנו ויתרום להם קודם כל להתכונן היטב. להתכונן כדי למנוע מצבים קשים או לדעת על מה לחשוב קודם אם נקלעת לאחד. רעידת האדמה הזו מוכיחה שוב, כמו גם הצונאמי ועוד רבים אחרים, שזה יכול לתפוס אותנו, ורצוי שנהיה מוכנים. רצוי שנהיה מוכנים לחשוב על אסטרטגיית ההשרדות וההיחלצות. אם בהתמצאות, אם בלעשות או לא לעשות, אם בהפקת מים ומציאת מזון, אם בשמירה על חום הגוף, ואם בהצטיידות מוקדמת. רצוי שנחשוב על החיים ולא נהיה שאננים. אולי במקרה הזה זה לא רלוונטי ואני באמת מקווה שבאמת זה כך, אבל זה כן רלוונטי לחשוב תמיד על החיים ולהגן עליהם. זה רלוונטי לדעת שעשינו ככל יכולתנו כדי להתכונן. בעיני, מי שמתכונן רוכש ידע שיכול לעזור גם במצבים שאינם תמיד קשורים. זו תהיה ההצלחה של מה שאני עושה.